<h1>העיטור אות פ' פקדון</h1>
<h2>דף לו.</h2>
והיכא דכפר פקדון תפיס המפקיד מיניה בלא סהדי ומשתבע דלית ליה מידי מממונא דיליה כדין מלוה ואיכא מאן דאמר אם הנפקד טעין אין לך פקדון אצלי אינו נשבע שמא רצה לומר שנאנס ואיכא מאן דאמר בטענת היה לך אצלי ונאנס אינו נשבע אבל בטענת אין לך אצלי כלום יכול לישבע שאם היתה טענתו נאנס היה טוען ואמר נאנס. וכתב גאון מי שיש לו ממון אצל חבירו ויש לו הוא תחת חבירו מלוה או פקדון דמיא כמאן דעביד איניש דינא לנפשיה והכין חזינא דאית ליה למתפשיה לפקדון על מאי דאית ליה ואתי לבית דין ואמר להו למילתא אית ליה לוותאי פקדון ואית לי עליה כך וכך ותפשתיה על מאי דאית לי ואי יהיב לי יהיבנא ליה פקדון דיליה בעיניה ודינא הוא מגו דיכיל למימר לית לך לוותי פקדון אי נמי אהדרתיה ניהלך יכיל לטעון עד כדי דמיו ושקיל כההוא דחבל סכינא דאשכבתא (ב"מ קט"ז.) וכל היכא דמצי למימר אין לך בידי או החזרתיו לך או דילי הוא כולי עלמא מודו דמצי תפיס ומשתבע. ובתוספתא (פ"ה דשבועות ה"ג) גרסינן מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי או שהיה לך בידי והחזרתיו לך או שיש לי בידך במנה כסות במנה פירות פטור וכו' בחוב ואנן כתבינן במחאה דלא אמרינן בפקדון מגו אלא היכא דליכא עדים ולא ראה כדכתבינן במחאה. ולפי ששטר פקדון אינו מועיל ובשבועה נאמן מה שאין כן בשאר שטרות לא כתבנו בו טופס.
<h2>דף נא:</h2>
גרסינן בפרק חזקת הבתים אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התנוקות קיבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעלה קיבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו קיבל מן התינוקות יעשה להן סגולה וכו' וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הן אי מהימני יעשה כפירושן ואי לא יעשה פירוש לפירושן איכא דאמרי אי אמידי יעשה כפירושן ואי לא יעשה פירוש לפירושן. ומסתברא כאיכא דאמרי דקיימא לן אין אדם משטה בשעת מיתה. ירושלמי (פ"ט דב"ק ה"ז) יעשה פירוש לפירושן אמר ר' ובלבד בעדים כהדה איתתיה דרבי אבא כד מדמכה אמרה אהן קדשה דברתי והוא אמר לית הוא אלא דידי אתא לקמיה דרב אמר אין אדם מצוי לשקר בשעת מיתה.
<h2>דף נב.</h2>
תשלום תוספתא (פי"א דב"ק ה"ב) האומר תנו מאתים דינרין לבית הכנסת תנו ספר תורה לבית הכנסת ינתנו לבית הכנסת שהוא רגיל בו ואם היו שנים והיה רגיל בשניהם ינתנו לשניהם. האומר תנו מאתים דינרין לעניים ינתנו לעניי אותה העיר רבי אחא אומר ינתנו לעניי עולם. ורב אלפס לא אייתי הא דרב אחא. ומסתברא דהא דאמרינן בבבא קמא (ל"ו:) בההוא גברא דתקע ליה לחבריה וכו' ליתבו לעניי אמר רב יוסף אף על גב דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן משום האי טעמא הוא דאי הוו עניים הכא זכו ביה עניי דהכא כתנא קמא דהכא דאמר ינתנו לעניי אותה העיר השתא דליכא עניים הכא אנן זכינן בהו לעניים דעלמא ולא משום טעמא דרבוותא קמאי דאמרי דינא דעניי כדינא דהדיוט דמי ולא דבעינן במעמד שלשתן דהא קימא לן בפיך זו צדקה כדכתב רבינו אלפס ולא כטעמא דידיה דאמר משום דלא הוה ברשותיה לההוא זוזא הוא דקאמר הכי דאף על גב דקיימא לן במטלטלין אפילו ממון שיכול להוציאו בדיינין הקדישו אינו קדוש הכא שאני דהא אפקיה ולית דינא ולית דיינא דאי איתה אפילו איכא עניי הכא לא קנו אי לאו דיד עניים אנן וטעמא כדפרישית. לרבינו אפרים ההוא זוזא מטא לידי רב יוסף וקאמר האיך איברי נפשאי דכעניא דמינא ואמר ליה רב יוסף אף על גב דעני את מכי אמרת הבו לעניי כבר זכו ביה שאר עניי ואף על גב דקיימא לן כל האומר תנו כאומר זכו דמי בלא בית דין ובלא עדים משום דמזכי לאדם ידוע אבל הכא אימא מצי הדר ביה קא משמע לן רב יוסף דמשעה דמטא לידיה כמאן דמטא ליד עניים דמי.
<h2>דף ע.</h2>
גרסינן בפרק המוכר המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר ליה החזרתיו לך מהו ואסיקנא מגו דאי בעי למימר נאנסו מהימן כי אמר החזרתיו לך מהימן ולא מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי והא דאמרינן בפרק כל הנשבעין (מ"ה:) מכלל דתרווייהו סבירא להו המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בשטר הני מילי לענין שבועה דאי ליכא עדים מחייב שבועה אבל לאפטורי מממונא כי ליכא עדים נמי מיפטר דהא אמרינן הכא מהימן ומאי מהימן דאמ' מהימן בשבועה דכי היכי דכי אמר נאנסו משתבע שבועה חמורה הכי נמי כי אמר החזרתיו לך משתבע שבועה כעין דאורייתא.
והיכא דכתב אחריות בשטר מסתברא דלא אמרינן אחריות פשיעה לחודה הוא דקביל דהא בלא אחריות נמי חייב וקיימא לן (עי' ס"ד.) דמילתא דלא צריך וקאמ' לטפויי אתא והלכך כל חיובי דשמירה קביל אפילו אונסא דלשון אחריות כללא הוא לכל מילי דשמירה כדגרסינן בפרק המקבל (ק"ד.) רבי יהודה היה דורש לשון הדיוט דתניא אדם מביא קרבן עשיר על אשתו על כל קרבן שהיא חייבת אפילו אכלה חלב ואפילו חללה שבת שמע מינה דלא מבעיא אחריות דהלואה שלותה כשהיא ארוסה קביל עלויה אלא אפילו אחריות קרבן קביל עלויה הכא נמי הכל בכלל ולא אמרינן מגו דיכיל למימר נאנסו יכיל למימר החזרתיו לך הילכך אינו נאמן לומר החזרתיו לך ואפילו בשבועה. הא לא כתב אחריות בשטרא אי טען ואמר החזרתיו לך נאמן בשבועה חמורה.
ומסתברא דבכל דוכתא דמהימן במגו מחייב ההוא שבועה דהוה משתבע אי הוה טעין ההיא טענה אי הויא דאורייתא דאורייתא ואי היסת היסת. ואפילו לאפטורי משבועה חמורה לשבועה קלה אמרינן מגו דומיא דלא שכרתיך מעולם (שבועות מ"ה.) וכעובדא דרבה בר שרשו בחזקת הבתים (ל"ג.). ודקיימא לן גבי משכנתא דיכיל לטעון עד כדי דמיה (ב"ב ל"ו.) משום מגו דשבועת היסת היא. והא דגרסינן במסכת קדושין (מ"ג:) והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי עדים דיהבינהו ניהליה כיון דההיא שבועה משום מגו דיכלי למימר דאהדרינן (למלוה) [ללוה] היא וההיא שבועה שבועת היסת היא הא נמי שבועת היסת היא. אבל שבועה (דלוה) [דמלוה] איכא למימר דשבועה כעין דאורייתא היא כחנוני על פנקסו וצ"ע. וכן כתב רבינו אפרים דמאן דאית ליה משכון לא דמי לכל הנשבעין ונוטלין דהאי דרמו רבנן שבועה עליהון מקצתן משום דמורו התירא ומקצתן משום דבעו אפוקי ממונא אבל האי לא מורי ולא בעי אפוקי ממונא ובדין הוא דלא משתבע כלל וכיון דתקון רבנן שבועת היסת משתבע שבועת היסת ומילי דסמכא נינהו למעבד בה עובדא דליכא לחיובי שבועה דאורייתא אלא בראיה ובשטר חוב נאריך בזה והלכך לא מבעיא המפקיד אצל חבירו שלא בעדים דמצי למימר לא היו דברים מעולם אלא אפילו בעדים נמי מגו דיכיל למימר החזרתיו לך כי אמר נתתם לי במתנה ובמכר ובמשכונא אחר כך מהימן בשבועה דרבנן. ודוקא היכא דלא ראה אבל ראה אינו נאמן וכן פירש רבינו חננאל.
<h2>דף קמד.</h2>
תשלום תוספתא (פי"א דב"ק ה"ב) האומר תנו מאתים דינרין לבית הכנסת תנו ספר תורה לבית הכנסת ינתנו לבית הכנסת שהוא רגיל בו ואם היו שנים והיה רגיל בשניהם ינתנו לשניהם. האומר תנו מאתים דינרין לעניים ינתנו לעניי אותה העיר רבי אחא אומר ינתנו לעניי עולם. ורב אלפס לא אייתי הא דרב אחא. ומסתברא דהא דאמרינן בבבא קמא (ל"ו:) בההוא גברא דתקע ליה לחבריה וכו' ליתבו לעניי אמר רב יוסף אף על גב דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן משום האי טעמא הוא דאי הוו עניים הכא זכו ביה עניי דהכא כתנא קמא דהכא דאמר ינתנו לעניי אותה העיר השתא דליכא עניים הכא אנן זכינן בהו לעניים דעלמא ולא משום טעמא דרבוותא קמאי דאמרי דינא דעניי כדינא דהדיוט דמי ולא דבעינן במעמד שלשתן דהא קימא לן בפיך זו צדקה כדכתב רבינו אלפס ולא כטעמא דידיה דאמר משום דלא הוה ברשותיה לההוא זוזא הוא דקאמר הכי דאף על גב דקיימא לן במטלטלין אפילו ממון שיכול להוציאו בדיינין הקדישו אינו קדוש הכא שאני דהא אפקיה ולית דינא ולית דיינא דאי איתה אפילו איכא עניי הכא לא קנו אי לאו דיד עניים אנן וטעמא כדפרישית. לרבינו אפרים ההוא זוזא מטא לידי רב יוסף וקאמר האיך איברי נפשאי דכעניא דמינא ואמר ליה רב יוסף אף על גב דעני את מכי אמרת הבו לעניי כבר זכו ביה שאר עניי ואף על גב דקיימא לן כל האומר תנו כאומר זכו דמי בלא בית דין ובלא עדים משום דמזכי לאדם ידוע אבל הכא אימא מצי הדר ביה קא משמע לן רב יוסף דמשעה דמטא לידיה כמאן דמטא ליד עניים דמי.
